03-7527777
לבירורים והזמנות
איסטנבול - בין אסיה לאירופה

איסטנבול - בין אסיה לאירופה

איסטנבול היא הגדולה בערי טורקיה אך אינה בירתה הפוליטית. במפקד שנת 2008 נמנו בעיר למעלה משנים עשר מליון תושבים. זהו המרכז המסחרי, הכלכלי והתרבותי הראשי של טורקיה, כרך תוסס ופעיל במשך כל שעות היממה. במשך למעלה מ 1300 שנה הייתה איסטנבול בירתן של האימפריה הביזנטית והעות'ומנית. חומותיה העצומות הגנו עליה במשך השנים מהרס ומחורבן ונפרצו פעמים ספורות בלבד.  הקיסרים והסולטאנים פיארו אותה במהלך השנים במבנים, רחובות, פסלים כנסיות ומסגדים. הסיור בעיר הוא מסע מרתק בזמן בין יצירות אומנות אדריכליות, מוזיאונים עשירים, ארמונות מהודרים, תנועה סואנת ושווקים ססגוניים. השנים האחרונות עושות חסד עם העיר, המוני התיירים הגודשים את רחובות העיר הניעו את פרנסי העיר לבצע שיקום נרחב של בניינים ולטפל ברחובות המוזנחים. אט אט מתגלה איסטנבול ה"בלה מזוקן" כעיר נאה שעברה מתיחת פנים אשר שיפרה את מראיה. בשורות הבאות נביא תמצית מתולדות העיר ונספר בעיקר על אתרי הביקור המרכזיים ועל אלה המתגלים רק לאותם מבקרים החוזרים ופוקדים את העיר ומגלים את פניה הרבות.

אגדת ייסוד העיר:

בשנת  667 לפני הספירה יצא ביזאס היווני ממגארה והפליג על פני הים האיגאי, עבר את מיצרי הדרדנלים והגיע אל ים השיש (מרמרה). לפני צאתו שאל את האוראקל בדלפי "היכן להקים את המושבה החדשה?" וזה ענה לו באופן מעורפל כהרגלו " הקם אותה אל מול פני העיוורים". ביזאס חצה את ים השיש והתקרב אל פתח מיצר הבוספורוס וראה על החוף האסיאתי את המושבה היוונית כלכדון, מולה הזדקר חצי אי המוגן באופן טבעי על ידי ים השיש וקרן הזהב. כאשר ראה ביזאס כי בני כלכדון בחרו למושבתם את החוף החשוף מול חצי האי המושלם. אמר לעצמו "אנשים אלה ודאי עיוורים המה". ביזאס ראה בזאת את התגשמות נבואת האוראקל והקים במקום את מושבתו אשר נקראה ביזנטיון על שמו. "העיוורים" שבאגדה לא יכלו לראות את היתרונות העצומים אשר בצד האירופי המוגן  משלושה כיוונים על ידי המים והאזור המוגבה של האקרופוליס הניתן להגנה בקלות על ידי חומה ממערב, וכן את השליטה על הבוספורוס ועל הכניסה לים השחור. מיקומה של ביזנטיון הכתיב את התפתחותה המסחררת, מעבר ראשי בין דרכי היבשות באסיה ובאירופה, קווי ההגנה טבעיים, והשליטה על הכניסה הדרומית לבוספורוס.

ביזנטיון הפכה למרכז למסחר, בעיקר לדגה משובחת, והעבירה את השלל באניות דרך הבוספורוס. למרות העושר הרב לא הגיעה למעמד תרבותי רציני כמו אחיותיה הערים היווניות לחופי אסיה הקטנה. כמו כן לא הפכה למרות מיקומה האסטרטגי החשוב לכוח מוביל בעולם היווני, שכן ברוב הזמן נשלטה בידי ערי מדינה אחרות ולא הייתה בעלת מעמד עצמאי.

בין פרסים ליוונים ושלטון רומי

ביזנטיון, כיתר המושבות היווניות במרחב הים התיכון נקלעה למאבקים בין היוונים לפרסים. העיר עברה מיד ליד, שלטו בה דאריוס הפרסי, ספרטה, אתונה ופרגמון.

בשנת 133לפני הספירה, השליט האחרון של פרגמון מסר מרצון את ממלכתו לרומי וכך הוכלל כל החלק המערבי של "אסיה הקטנה"  בתחומי הפרובינציה הרומית של "אסיה" אשר כלל גם את ביזנטיון.

קונסטנטין הגדול

במאה הרביעית הייתה לביזנטיון עמדה מכרעת לגבי ההתפתחות בעולם הרומי. עם עלייתו לשלטון החל קונסטנטין הגדול במבצע אשר לימים השפיע על העולם כולו. הוא החליט להעתיק את בירת האימפריה מרומא לביזנטיון. העיר נחנכה במאי 330 בחגיגה גדולה בהיפודרום. קונסטנטין חנך את רומא החדשה והכריז עליה כבירת האימפריה. בשפה העממית העיר נקראה קונסטנטינופול "עירו של קונסטנטין". בימיו של קונסטנטין החל השינוי הגדול בדת האימפריה הרומית. קונסטנטין אימץ את הנצרות אך בימיו עדיין היו הנוצרים מיעוט באימפריה תחת שלטונו.

ימי יוסטיניאנוס

במאה השישית הייתה העיר נוצרית לחלוטין. יוסטיניאנוס עלה לשלטון בשנת 527, ועם המלכתו הפכה אשתו תאודורה להיות הכוח הנשי הגדול בהיסטוריה של רומי .

תאודורה הייתה מאמינה גדולה בנצרות ועמדה מאחורי כמה מההחלטות החשובות ביותר של בעלה בתחום זה. לאחר מרד "ניקה" (523) אשר בעקבותיו נשרפו רבים מבנייני העיר, ארמונותיה וכנסיותיה פתח יוסטיניאנוס במבצע שיקום מהיר. לאחר חמש שנים של בנייה מאומצת הייתה קוסטנטינופול לעיר הגדולה בתבל, מושא לאגדות ברחבי כל אירופה ואסיה והיהלום שבכתר הייתה כנסיית האגיה סופיה הגדולה והמרהיבה אשר נחנכה על ידי יוסטיניאנוס בדצמבר 537.

המלחמות בפרסים, בבולגרים ובערבים.

במאות השנים הבאות נאלצה האימפריה הביזנטית להתמודד בגלים של אויבים אשר ניסו לכבשה בזה אחר זה. ראשית היו אלה הפרסים, אחריהם פלישה של ברברים מן הבלקן, האויב הבא היו הערבים, אשר חצו את אסיה הקטנה ושמו מצור על קוסטנטינופול בשנת  674 למשך ארבע שנים. הביזנטים דחקו אותם והערבים שבו שנית ונדחקו שוב באבדות גדולות.

האויב הבא היו הבולגרים אשר צמחו לכוח עצמאי ומאיים בבלקן, במאה התשיעית הם ניסו שלוש פעמים לכבוש את קוסטנטינופול אך ללא הצלחה. סופה של תקופה הרואית זו בא לקצו במסעי המלחמות של בסיל השני ( 976-1025) אשר הביס את הערבים ודחק אותם דרומה מאסיה הקטנה. ניצח את הבולגרים ושם קץ לאיומם על האימפריה.

מותו של בסיל השני בשנת 1025סימל נקודת מפנה בהיסטוריה של ביזנטיון, במשך 50 שנה התחלפו קיסרים רבים אשר הוכיחו חוסר יכולת להתמודד עם בעיות האימפריה, בשעה שאיומים צבאיים חדשים החלו להתעצם מסביב.

פלישת הסלג'וקים ומסעי הצלב

בשנת -1071הצבא הביזנטי  הושמד ע"י הצבא הסלג’וקי-במנזיקרט במזרח אסיה הקטנה. הניצחון פתח את הדלת בפני הסלג’וקים אשר התקדמו עד ים השיש. אחריהם התקדמו שבטים טורקיים נודדים אשר חילקו את אסיה הקטנה לפסיפס של נסיכויות.

העלייה בכוחם של הסלג'וקים עוררה את האפיפיור אורבאן השני להיחלץ לעזרתה של ביזנטיון, קריאתו עוררה את מסעי הצלב נגד הסכנה של המוסלמים הסרצנים (המזרחיים). הצלבנים חצו את הבוספורוס לתוך אסיה הקטנה לכוון ארץ הקודש. הצלחתם הראשונה הייתה ביוני 1097 כאשר הם לכדו את ניקאה הבירה הסלג’ו'קית. כאשר הצלבנים הגיעו לסוריה היה כל חלקה הדרומי מזרחי של אסיה  הקטנה שוב בידי הביזנטים. שורה של סכסוכים פנימיים פיצלה את ביזנטיון בין כוחות שונים ובהם הקיסר, הנסיכויות הצלבניות, ערי המסחר האיטלקיות והאפיפיור ברומא.

הכיבוש הלטיני

בשנת 1204 מסע הצלב הרביעי משנה את יעדו לכיבוש קוסטנטינופול, בראשות דונדלו הדוצ'ה של וונציה. תוכניתו הייתה להחריב את קוסטנטינופול ולהקים ממלכה לטינית על חורבותיה. ב- 13/4/1204נפרצו חומות הים לאורך קרן הזהב והצלבנים כבשו את העיר בסערה, הם בזזו את העיר עד תום, כולל את כל אוצרות האמנות אשר בתוכה וחזרו לאירופה לאחר שהשאירו את העיר שרופה וחרבה. מייד אחרי כיבוש קוסטנטינופול חלקו הלטינים בינהם את האימפריה, הם שלטו בעיר עד שנת 1261 עת שבה העיר לידיים ביזנטיות. שנים אלה זכורות לתושבים הביזנטים האורתודוכסים כשנים קשות ביותר. השלטון הלטיני התייחס בעוינות רבה לאחיו הנוצרים אף יותר מכובשים זרים אחרים.  ביולי 1261 הנהיג מיכאל השני מסע בראש כוח קטן וכבש כמעט ללא כל התנגדות את קוסטנטינופול.  

עלייתם של העות'ומנים:

במאה ה- 14צמח במזרח כוח חדש - העות'ומנים, כוח אשר יכחיד את האימפריה הביזנטית ואת כל העולם המוכר של אז. בין השנים  1288-1326 עמד עות'ומאן גאזי בראש שבט נוודים טורקי ממרכז אסיה. כאשר כבשו הביזנטים את קוסטנטינופול הם הקדישו מעט תשומת לב לשבט העות'ומני הקטן. עות'ומן מת בשנת 1326 וזמן קצר אחר כך נכבשה בורסה בידי בנו אורחן גאזי ונקבעה כבירתו. היסטוריונים מציינים שנה זו כשנת לידתה של האימפריה העות'ומנית, אורחאן הפך להיות הסולטאן הראשון. הסולטאנים הבאים הצטיינו בכיבושים והרחיבו את תחומי שלטונם על חשבונה של ביזנטיון המתכווצת.

כיבושה של קוסטנטינופוליס וייסוד איסטנבול

במרץ 1453 עבר הצי העות'ומני במצרי הדרדנלים וים השיש ועמד במצור מול קוסטנטינופול. המצור נמשך שבעה שבועות תוך הרעשה רצופה וניסיון לקעקע את החומות. הביזנטים הגנו על החומות בחירוף נפש. הסולטאן מחמט השני (הכובש) העביר את הצי שלו במבצע מבריק דרך היבשה מעל גבעת גלטה אל תוך מפרץ קרן הזהב. מהלך זה הכריע את הקרב, בבוקר יום שלישי 29/5/1453 החלה התקפה מכרעת בסיוע הרעשה ארטילרית כבדה, מלווה בגלי חיילים המתפרצים פנימה לחומה. העות'ומנים הצליחו לפרוץ את החומה בנקודה החלשה שלה וזו הייתה נקודת ההכרעה של הקרב. המגנים לא הצליחו לעצור את הפורצים והעיר הבלתי מנוצחת נכנעה לצבאו של מחמט הכובש. מייד לאחר הכיבוש החל מחמט השני (פאתיח-כובש) לשקם את העיר ההרוסה. כשנה אחר כך העביר את ממשלתו מאדירנה לקוסטנטינופול אשר הפכה לסטמבול בירת האימפריה העות'ומנית.

סולימאן המפואר ((1520-1566)

אחד הסולטאנים הבולטים היה סולימאן ה"מפואר". במשך תקופת שלטונו הארוכה הגיעה האימפריה לשיא עושרה והפכה למדינה החזקה בעולם, כפי שכתב אווליה צ'לבי:

"במשך  46 שנות שלטונו הוא הדביר את העולם, הפך  18 מלכים למשלמי מסיו, הוא הקים ציווה והשליט את שלטונו צעד בניצחונות רצופים דרך  שבעה חלקים של הגלובוס, קישט וייפה את כל המדינות אשר הביס עם צבאו והצליח בכל אשר נטל על עצמו". 

השלל והמסים מן הממלכות הכבושות העשירו את קופת האימפריה.  כסף רב מן השלל הזה הוצא על ידי סולימאן על מנת לייפות ולפאר את איסטנבול בארמונות מסגדים ומפעלי צדקה. הגדול במפעלי אותה תקופה היה מסגד ה"סולימנייה"  אשר הושלם עבור השולטאן על ידי גדול הארכיטקטים העות'ומנים מימר סנאן  בשנת 1557.

שקיעתה של האימפריה העות'ומנית

במאות השנים הבאות, החל מימיו של סלים השני ((1566-74) ועד לחיסולה הסופי של האימפריה בתום מלחמת העולם הראשונה, חלה שקיעה הדרגתית בתפקודה של האימפריה.

מספר גורמים תרמו להתמוטטותה הסופית של האימפריה, ובהם הסתאבות השלטון, התיישנות שיטות המנהל, פיגור טכנולוגי מול אירופה וסידרה של כישלונות צבאיים.

הסולטאנים האחרונים ניסו לבצע רפורמות שלטוניות בצבא ובמנהל, הניסיון הבולט מכולם היה בשנות שלטונם של עבדול מאג'יד ((1839-61) ועבדול עזיז (1861-76). נעשו שיפורים בתחום התחבורה ובהם הקמת הגשר על קרן הזהב (1837), רכבת תחתית, וסלילת האוריינט אקספרס מפאריז לאיסטנבול (1889). אך רפורמות אלה באו מאוחר מדי לאימפריה העות'ומנית אשר כונתה "האדם החולה של אירופה" ונראה היה כי זה רק עניין של זמן עד אשר תעלם מן העולם. בשנת 1908 פרצה מהפיכת הטורקים הצעירים אשר מדיחים את הסולטאן ומפקיעים ממנו את השלטון. הצטרפותה של האימפריה העות'ומנית לגרמניה בשנת 1914 במלחמת העולם הראשונה חרצה את גורלה וב 1918 נכבשת איסטנבול על ידי בריטניה, צרפת ואיטליה.

אתאטורק והקמת הרפובליקה הטורקית

במאי 1919 מנהיג הגנרל מוצטפה כמאל את שאריות צבאו למסע מלחמה נגד הצבא היווני שנחת באיזמיר, בסדרה של מהלכים צבאיים מוצלחים ובתמרונים פוליטיים מבריקים הוא מצליח לקבל את הכרת בנות הברית בשטחים שנכבשו על ידי האומה הטורקית המתחדשת. בשנת 1923 מכריזה האסיפה הלאומית הטורקית על הקמת רפובליקה טורקית ועל מוצטפה כמאל אתאטורק כנשיאה. אתאטורק פועל במהירות להפרדת הדת מן המדינה, מחליף את הכתיב של השפה הטורקית מאותיות ערביות ללטיניות, קובע את יום ראשון כיום המנוחה ומעביר את הבירה מאיסטנבול לאנקרה.

סיור באיסטנבול

הטופוגרפיה של איסטנבול מכתיבה במידה רבה את מבנה הסיור, העיר מחולקת בצד האירופי לשני חלקים על ידי מפרץ קרן הזהב, בחלק הדרומי נמצאת העיר העתיקה ובה מרבית האתרים החשובים, בחלק הצפוני רובע גלטה והרבעים המודרניים של איסטנבול. מיצר הבוספורוס מפריד בין החלק האירופי לבין החלק האסיאתי, הגשרים התלויים מעל הבוספורוס והמעבורות השונות מאפשרים גישה נוחה בין שתי היבשות. בחלק האסיאתי שוכנים הרבעים אוצ'קידר וכאדיקוי על מקומן של כריסטופוליס וכלכדון העתיקות. העיר מתפתחת צפונה לכיוון הים השחור, מערבה לכיוון שדה התעופה, מזרחה לתוך אנטוליה.

העיר העתיקה:

העיר העתיקה בנויה על מספר גבעות ונתחמת משלושה צדדים על ידי ים השיש ומפרץ קרן הזהב ואילו בקצה המערבי על ידי חומת היבשה. מרבית האתרים החשובים נמצאים בגבעת האקרופוליס של העיר, שם ניתן לטייל בנוחות בין האתרים השונים.

ההיפודרום:

את הסיור כדאי להתחיל בהיפודרום ממגרש החניה הגדול בקרבת המסגד הכחול (סולטאן אחמט) ניתן להקיף את ההיפודרום הקדום סביב ה"זירה" עליה מונחים מונומנטים מפוארים אשר הוענקו לעיר על ידי שליטיה השונים. ההיפודרום המקורי הוקם בשנת 200 לערך, על ידי ספטימוס סוורוס והורחב על ידי קוסטנטין הגדול. שרידים מן המושבים המקוריים ניתן לראות מדרום לזירה. התחנה הראשונה אליה נגיע היא המזרקה הגרמנית אשר הוענקה בשנת 1901 על ידי הקיסר הגרמני וילהלם השלישי לסולטאן עבדול חמיד. נמשיך אל האובליסק המצרי, מתנת הקיסר תאודוסיוס בשנת 390 לספירה כסמל לשליטה במצרים. גובהו המקורי של עמוד הגרניט אשר נלקח ממקדש דיר אל בהרי במצרים העליונה היה כ 60 מטרים ושקל כ 800 טון, אך הוא נשבר במהלך המסע ורק חלקו העליון הגיע לאיסטנבול. על בסיס הפסל מתוארות סצינות מהווי התחרויות בהיפודרום ומהלך הצבת האובליסק באתרו. סמוך לאובליסק ניצב עמוד הנחשים שלושה נחשים ממתכת כרוכים זה בזה. העמוד הוצב במקור בחזית מקדש אפולו בדלפי והבאתו למקום בשנת 330 על ידי קוסטנטין הגדול סימלה את השליטה ביוון ובתרבותה. ראשיהם של הנחשים הותזו במהלך השנים. מעט קדימה נמצא אובליסק האבן של קוסטנטין השביעי, אובליסק מוזר זה הבנוי מאבנים ומלט היה מהודר יותר בעבר, האבנים כוסו בלוחות מתכת ועליהם עיטורים שונים אך אלה הותכו לכלי נשק בתקופת השלטון הלטיני שהחל במסע הצלב הרביעי.

מסגד סולטאן אחמט

ששת הצריחים (מינרטים) של מסגד זה ומיקומו בקו הרקיע של איסטנבול מול כנסיית האגיה סופיה המהוללת הם הסיבה העיקרית לכך שזהו אחד המבנים המפורסמים בעיר ובעולם למרות שאין הוא המסגד היפה ביותר בעיר. המסגד נבנה בימיו של הסולטאן אחמת הראשון (1617) בידי הארכיטקט המוכשר מחמת אגא תלמידו של סינאן. המסגד ידוע בגודלו העצום של החלל הפנימי 51X53 מ' ובגובהה של הכיפה המרכזית המתנשאת 43 מ' מעל הקרקע וקוטרה 23.5 מ'. שמו בא לו מן החלונות המעוטרים בויטראג' כחול ומשפע הקרמיקה הכחולה על קירותיו. במשך מאות שנים היה זה המסגד החשוב בעיר בשל יופיו וקרבתו אל הארמון. הסולטאנים בחרו בו לתפילת יום שישי.

כנסיית האגיה סופיה "החכמה הקדושה"

במשך מאות שנים נחשבה האגיה סופיה לכנסיה הגדולה והמפוארת בעולם, המבנה הנוכחי נבנה בימיו של הקיסר יוסטיניאנוס (527-565) על גבי שלבים קדומים של כנסיות ומקדש יווני. הכנסייה שופצה מספר פעמים מאז הקמתה ובעת כיבוש העיר בשנת 1453 נוספו לה מינרט וגומחת תפילה. הכניסה אל המבנה היא דרך נרתקס כפול, ניתן לראות על הקירות שרידים מציפוי פסיפס מוזהב מן המאות העשירית ואילך. מעל פתח הנרתקס מונצח רגע הקדשת הכנסייה לישו על ידי יוסטיניאנוס. הכניסה אל החלל הפנימי מעוררת השתאות והערצה, גובה הכיפה כ 56 מ' וקוטרה 31 מ'. בשנים האחרונות נעשות עבודות שיפוץ בכנסייה ופיגומים גבוהים פוגמים בהנאה וברושם הנכון מעצמת המבנה. הכנסייה מעוטרת בעמודים, עבודות הפסיפס המקוריות כוסו בלוחות שיש מסוגנן בתקופה העות'ומנית. מומלץ לעלות לגלריה בקומה השניה (בתשלום נוסף) ממנה ניתן לראות מלמעלה את החלל העצום של הכנסייה וכן להתרשם מעבודות פסיפס מקוריות מימי הביניים המתארות את ה"דיאזיס" ישו מריה ויוחנן המטביל בעבודה באיכות נדירה של פסיפס מוזהב, וכן עיטורי פסיפס שהעניקו קיסרי ימי הביניים של ביזנטיון לכנסייה.

ארמון טופקאפי

ממזרח לכנסיית האגיה סופיה משתרע מתחם גדול ומוקף חומה של גנים וארמונות, אזור זה אשר היה בעבר גרעינו של האקרופוליס של בזינטיום הקדומה הפך להיות מתחם הארמונות של הסולטאנים העות'ומנים. ארמונות השליטים הביזנטים היו צמודים לאזור ההיפודרום ומצבם לא אפשר כניסה של הסולטאנים העות'ומנים אליהם, לכן נבחר אזור הצופה אל ים השיש והחולש על הכניסה למפרץ קרן הזהב. ממחצית המאה ה 15- ועד מחצית המאה 19- התגוררו הסולטאנים במתחם. הביקור מאפשר לנו הצצה נדירה אל אורח חייהם של הסולטאנים ואל האוצרות הרבים אשר נצברו במרתפיהם כמתנות או שלל ביזה. הכניסה היא דרך מתחם של חצרות פנימיות הסוגרות זו על זו, הביקור ארוך ומפרך, יש להקדיש מספר שעות ולהתכונן לתור ארוך מול המוצגים. במהלך הביקור ניתן לראות בחצר השנייה את אוסף כלי הפורצלן העשיר, את המטבחים הענקיים שימשו את האורחים ודרי הארמון, את אוסף כלי הנשק. המעבר דרך "שער האושר" אל החצר השלישית מאפשר ביקור בחדר הכס, במסגד הסריסים ובספריית אחמת השלישי, כמו גם באוסף מיניאטורות ושעונים. באגף המזרחי של החצר ישנו אוסף של תלבושות הסולטאנים.

באגף הצפוני ניתן לראות חפצים אישיים של הסולטאנים ובהם חפצי שנהב, נרגילות כלי נשק ואת היהלום המפורסם, אחד הגדולים בעולם מסוגו. כמו כן מוצגים בחצר זאת קוראן קדום, חרבות של הנביא מוחמד, דלת מן המסגד במכה ושערה מזקנו של הנביא. בסיום הביקור ניתן להמשיך אל החצר הרביעית שהיא גן גדול ומטופח, בית הקפה בקצה הגן מספק מראה נפלא של הבוספורוס וקרן הזהב ומאפשר מרגוע לרגלים העייפות. בדרך חזרה ניתן לבקר ב"הרמון הנשים" אזור שהיה סגור לכל אדם פרט לסולטאן ולחבר המשרתות והסריסים שעבדו במקום. בשנות שקיעתה של האימפריה העות'ומנית עלה כוחו של ההרמון ושל אשת הסולטאן בקביעת המדיניות ברחבי הממלכה.

המוזיאון הארכיאולוגי:

בתוך מתחם הטופקאפי בקצהו המערבי נמצא המוזיאון הארכיאולוגי של איסטנבול, הניסיונות הראשונים של העות'ומנים לאסוף מוצגים ארכיאולוגיים החלו בשנת  1846בימי הסולטאאן עבדול מג'יד, כל האוצרות נשלחו לאיסטנבול. ההיסטוריה של המוזיאון מתחילה בשנת 1881כאשר חמיד ביי החל לעבוד ובמשך שלושים שנה בנה את המוזיאון. הממצאים המרשימים ביותר הם מן הנקרופוליס של צידון אשר נחפרו בהנהלת חמיד ביי. המוצג המרהיב ביותר הוא ללא ספק "הסרקופג של אלכסנדר מוקדון" אשר נחפר בשנת 1887בצידון, בתחילה חשבו כי זהו הסרקופג של אלכסנדר עצמו, משום שעוטר בסצינות מלחמה בהן מופיע אלכסנדר כלוחם וכצייד, אך ידוע שהוא נקבר באלכסנדריה. כמו כן מוצג בחדר זה הסרקופאג של הנשים המקוננות ( 350 לפני הספירה). בכדי להוציא את הסרקופגים מבית הקברות של צידון חפרו מנהרה עד לאולמות של הסרקופאגים והוציאו אותם לנמל על מסילות רכבת.

 ראוי לציין לטובת המטייל הישראלי כי במוזיאון נמצאות שתי "מזכרות" מארץ ישראל:

כתובת השילוח המקורית המנציחה את מקום המפגש בין  שתי קבוצות החופרים של הנקבה וכן לוח גזר מן המאה התשיעית לפני הספירה, הכתב העברי הקדום ביותר, לוח שנה חקלאי, המציין מה זורעים בכל עונה. למרבה הצער, לא ניתן לראות את המוצגים הנעולים באגפים הסגורים למבקרים. במתחם המוזיאון נמצא גם המוזיאון לתרבות המזרח הקדום אשר שופץ ונפתח מחדש לאחרונה, שם מוצגים ממצאים מבבל, שומר, אכד והממלכות החיתיות והניאו-חיתיות. ראוי לציון לוח החרס עליו העתק של "שלום הכסף" אשר נחתם בין החיתים למצרים וכן אוסף של תבליטי אריות מבבל.

אתרים נוספים בעיר העתיקה

מן הראוי להוסיף לרשימה אתרים נוספים השווים ביקור בפני עצמם: ברחבה הגדולה בין המסגד הכחול להאגיה סופיה ניתן למצוא את בית המרחץ של הסקי חורום אשר נבנה בימיו של סולימאן המפואר (לכבוד אשתו האהובה) על ידי סינאן. זוהי דוגמא נפלאה לחמאם כפול לגברים ולנשים. היום נמצאת במקום חנות ממשלתית לשטיחים, הכניסה חופשית. בצמוד לבית המרחץ ממזרח נמצא מבנה קטן דמוי חאן, המכיל מספר חנויות וסדנאות אמן אשר יעודן להנציח את האמנות הטורקית העממית, ניתן למצוא במקום ציירי מיניאטורות, חרשי עץ, עבודות רקמה, תכשיטים קרמיקה. ממערב לרחבת החנייה נמצא מאגר המים המשוחזר ירה-בטאן סראיי, זהו אתר חובה לביקור, מאגר מים אשר שימש את השליטים הביזנטים, ההפתעה בדמות עשרות עמודים שנלקחו מרחובות וממבני ציבור שנהרסו הנושאים את כיפת הבריכה, המים הרדודים והמוסיקה המתנגנת עם התאורה המתחלפת הם מראה שלא במהרה יישכח.

סמטאות בתי העץ - מדרום לסולטאן-אחמט נפרש מערך של רחובות משוחזרים, בתי העץ הישנים שוקמו ובמקום צמחו בתים צבעוניים אשר הפכו לחנויות, פנסיונים ומסעדות. ההליכה בסמטאות מובילה במהרה אל בית המלון ארבע העונות אשר שוקם לאחרונה והפך מבית כלא הרוס למלון מפואר ויוקרתי. כדאי לבקר במקום ולנוח ברחבה הפנימית על כוס תה ועוגת הבית (יקר). ירידה במדרונות הגבעה לכיוון ים השיש תחשוף בפנינו את הקמרונות התומכים ברחבת ההיפודרום. בדרך ניתן לבקר בכנסיית האגיה סופיה הקטנה המשמשת היום כמסגד, במקורה כנסייה ביזנטית מן המאה השישית וכן במסגד סוקולו עוד אחד מן המסגדים הנפלאים שבנה סינאן לכבודו של מחמת פשה, הווזיר הגדול בימיו של סולימאן המפואר. בתחתית הגבעה לאורכו של ים השיש נמצא שוק הדגים הצבעוני של קומקאפי.

מסגד הסולמנייה

המסגד השני בגודלו באיסטנבול אך בעיני רבים, היפה ביותר מכל יצירות הארכיטקטורה העות'ומנית. המסגד המנציח את מייסדו, סולימאן המפואר המחוקק (אל קנונה) נבנה על ידי סינאן בין השנים 1550-1557. המסגד נמצא במרכזה של חצר מוקפת חומה עם סורגים, סביבו נמצאים מבני המכלול (קולייה) ובהם קברו של סולימאן, של רוקסלאן אישתו ואף של סנאן עצמו. המסגד מוקף בפורטיקו של עמודים עשויים גרניט, פורפיר ושיש. בארבע פינות החצר מזדקרים ארבעה מינרטים המציינים את היות סולימאן הסולטאן הרביעי באימפריה (לאחר מחמת הכובש) ועשרת המרפסות (גלריות) המעטרות את המינרטים מציינות את היותו הסולטאן העות'ומני העשירי.

המסגד רבוע, 58X57 מ' קוטר הכיפה 27.5 מ' וגובהה מעל הרצפה 47 מ'. הכניסה אל החלל המרכזי מעוררת רושם עז ויראת כבוד, ההישג הגדול של סינאן הוא יצירת תחושת החלל הגדול והבלעת העמודים התומכים בכיפה בצורה דומה לפתרון שהציעו הארכיטקטים של האגיה סופיה.

כנסיית חורה (קריה)

פירוש שמה של הכנסייה "מחוץ לעיר" מציין את עובדת בנייתה מחוץ לחומות קוסטנטינופול בשעתו, לימים עם הרחבת תחומי העיר בימי תאודוסיוס, נכללה הכנסייה בתחומי העיר. המבנה המקורי מתוארך למאה ה11- ובו אוסף של פסיפסים מרהיבים מימי הביניים. הכנסייה בנויה מנרתקס כפול אולם מרכזי, סתווים ואפסיס. הסצינות בפסיפסים מתארות על פי הסדר הכנסייתי סצינות מן הברית החדשה, הברית הישנה ואת דמויות הקדושים. בתקופה העות'ומנית כוסו הפסיפסים בטיח (ומשום כך נשמרו) נוספו מינרטים והמקום הפך למסגד.

חומות היבשה

בקצה המערבי של העיר העתיקה נמתחת חומה ענקית המשתרעת מים השיש ועד קרן הזהב. אורכה שישה וחצי ק"מ. חומות אלה הגנו על ביזנטיון יותר מאלף שנה. החומות נבנו בתקופתו של תאודוסיוס (408-450), במהלך שנות הבניה הארוכות קרסו חלקים מן החומה ברעשי אדמה, אך היא עמדה בייעודה המקורי והגנה על העיר מפני פלישות ההונים, הפרסים, הערבים והבולגרים. לאורך החומה היו עשרה שערים, 96 מגדלים בחומה הפנימית ועוד 96 מגדלים לסירוגין בחומה החיצונית. בתוך החומה נבנו ארמונות חדרי משמר וקסרקטינים צבאיים. החומות הללו נפרצו פעמיים בדברי ימיה של קוסטנטינופוליס, בשנת 1204 בידי הכובשים הלטינים ובשנת 1453 בידי מחת הכובש והצבא העות'ומני. ניתן לבקר בחלקים נבחרים של החומה בהליכה קצרה מכנסיית קריה.

העיר החדשה (פרה וגלטה)

הגדה הצפונית של קרן הזהב הייתה המרכז המסחרי, השוק והנמל של קוסטנטינופול. במהלך התקופה הביזנטית המאוחרת ניתן השטח למספר ערי מדינה איטלקיות אשר ניהלו מסחר חובק עולם במאה ה11-. השם פרה Pera מקורו ביוונית ומשמעותו "מאחרי" הכוונה לצד האחר של קרן הזהב. הרחובות של פרה וגלטה קיבלו את צורתם עוד בתקופת שלטון הערים האיטלקיות, בעיקר של גינואה ושומרים על צביונם עד היום. במרכז השטח מתנשא מגדל גלטה, עם כיפה קונית דומיית חוד של עיפרון בקצהו. במקור היה זה מגדל שמירה ותצפית נגד שריפות אשר פרצו תדיר ואיימו על בתי העץ של השכונה. המגדל נבנה בשנת 1348, ניתן לעלות אליו במדרגות או במעלית. מן המרפסת מתגלית תצפית מדהימה אל איסטנבול העתיקה ואל מפרץ הבוספורוס, ים השיש וקרן הזהב. חובה לבקר ולצפות מן המקום, ניתן לנוח ולשתות תה במסעדה הנמצאת בקומה העליונה.

בקרבת המגדל נמצא בית הכנסת נווה שלום, היהודים הראשונים הגיעו לרובע גלטה לאחר גירוש ספרד בסוף המאה ה15-, כמו כן התיישבו בה יהודים קראים, פליטים יוונים, ארמנים ואחרים. עם השנים איבד האזור את זוהרו ובני המיעוטים בעלי היכולת, הבנקים והשגרירויות ששכנו בו העתיקו את מקומם לרבעים מודרניים יותר בקרבת הבוספורוס. המעוניינים לבקר בבית הכנסת נווה שלום חייבים לתאם מראש ולהפקיד דרכונים בכניסה בשל נהלי הביטחון הקפדניים הנהוגים במקום כלקח מן הטבח שנערך במקום על ידי מחבלים בשנת 1986.  מגלטה ניתן להמשיך צפונה ולהגיע לרחוב איסתיקלל (עצמאות) מדרחוב מודרני עם שלל חנויות, בעבר הרחוב בה' הידיעה של איסטנבול אשר שימש דוגמא לבירות ברחבי אירופה. חלק קטן מן הבתים שופץ, אך ניתן לראות היטב את הזוהר שדעך במבנים המפוארים, בשגרירויות הזרות ובקונסוליות. כדאי לבקר במבנה המשוחזר של "שוק הפרחים" צ'צ'ק פסאג'ה וללכת לאורכו של הרחוב עד לכיכר טקסים, המרכז המודרני של העיר, סביבו בתי מלון מפוארים ורחובות רחבים.

איך מגיעים?

לאיסטנבול יש מספר טיסות יומיות, של חברת התעופה הטורקית ושל אל-על, בעונות השיא קיימות טיסות שכר רבות.

עונת הטיול:

מומלץ לטייל באיסטנבול בעונת האביב ובעונת הסתיו בהן הטמפרטורות נעימות והגשמים מועטים.

ויזה

אין צורך באשרת כניסה.

מטבע

המטבע הטורקי הוא לירה, האינפלציה שחקה את המטבע והיום שווה דולר אחד כ מליון וחצי לירות טורקיות. ניתן להמיר כסף בשדה התעופה, במלונות ואצל חלפנים. מומלץ להמיר שקלים בארץ.

תחבורה

התחבורה הנוחה ביותר היא במוניות (לדרוש להפעיל מונה Taximeter), במרכז העיר העתיקה עוברת חשמלית נוחה ומהירה. אל רוב האתרים ניתן להגיע ברגל ללא צורך בתחבורה מקומית.

לינה

שפע של אתרי לינה מכל הסוגים ובכל הרמות, עדיף ללון בעיר העתיקה בשל הקרבה לאתרי הטיול, האפשרות השניה היא לינה ברובע טקסים, המרחק מהעיר העתיקה כ 20- דקות נסיעה. בעת האחרונה נפתחו פנסיונים רבים וחביבים באזור הסולטאן אחמט המהווים אלטרנטיבה טובה ללינה בעיר.

מידע נוסף

סמינרים להיכרות עם איסטנבול מאורגנים מדי שנה על ידי רואים עולם החברה להגנת הטבע, בהדרכת ג'אדה בולוס. פרטים באתר, או בטלפון 03-7527777

כתב:  אריה אלאלוף – מנכ"ל החברה להגנת הטבע – רואים עולם


Joomi - ����� ����� ���������� ���