03-7527777
לבירורים והזמנות
הסרנגטי - הנדידה הגדולה

הסרנגטי - הנדידה הגדולה

"חייתי בסרנגטי למעלה מ-20 שנה, אך נשימתי עדיין נעתקת בטיסה נמוכה מעל הטורים הארוכים של עדרי גנו נודדים או בתצפית על היאספותם לפני חציית נהר. אין עוד מקום בעולם בו ניתן לצפות במחזה כה מרהיב. אין עוד מקום בעולם עם עושר ומגוון כה אדיר של בעלי חיים."

ד"ר מרקוס בורנר נציג האגודה הזואולוגית, פרנקפורט


דמיינו שאתם עומדים למעלה משעתיים וצופים בעדר אינסופי של גנו ובעלי פרסות אחרים, השועטים על- פניכם. ענן אבק עולה ומלווה את העדר בדרכו וקול שעטת הפרסות מחריש את האוזניים. הריחות, הקולות והמראות של עדר שועט הנם מחזה שאינו נשכח בקלות. עדר שכזה יכול להגיע לאורך של עשרות קילומטרים ולהכיל מאות אלפי ראשי גנו.

מישורי מזרח אפריקה האינסופיים מהווים תפאורה נאותה לאחת מתופעות הטבע הידועות והחשובות בעולם: נדידת כמיליון וחצי בהמות הגנו. ממישורי הסרנגטי העצומים בטנזניה אל מעבר לגבול, לגבעות החומות של שמורת מסאי מארה בקניה, נודדים מדי שנה במחזוריות, למעלה מ-1.4 מיליון פרטים של גנו וכחצי מיליון זברות ואנטילופות. אלו עושים דרכם במסלול מעגלי בכיוון השעון, מרחק של כמעט 3,000 ק"מ בשנה, כשמטרתם לתור אחר אזורי מרעה בהם העשב ירוק יותר. בעקבותיהם נודדות גם חיות הטרף הגדולות של אפריקה. למסע הגדול הזה אין התחלה ואין סוף. הגנו, הידוע בכינויו ההולנדי "וילדביסט" (Wildebeest) – חיית בר, מנהל חיים ארוכים וסיזיפיים של נדודים בעקבות מי שתייה ועשב למרעה, ועלייה לרגל למקומות בהם הם נמצאים. נקודה העשויה לשמש כהתחלה וסוף למסלול הנדידה היא עונת ההמלטה, שבשל הקושי ללדת בדרכים, מצטמצמת לתקופה של שישה שבועות, כאשר רוב ההמלטות מתרכזות לשבוע אחד בלבד. כך מצליחים הגנו למנוע מהטורפים, האורבים להם בציפייה גדולה, לחסל עגלים רבים מדי. מסוף ינואר ועד אמצע מרץ נולדים כ-400 אלף עגלי גנו בפארק הלאומי של הסרנגטי. הנדידה הגדולה מתפרסת כמעט על כל השנה, כאשר ישנם כמה חודשי הפוגה. מסלול הנדידה יוצר מעין משולש שקדקודיו בסרנגטי, בשמורת נגורו-נגורו שבטנזניה ובשמורת מסאי מארה בקניה. 

מקומות נוספים דרכם עוברים הגנו בנדידתם הנם שמורת ארושה שלמרגלות הר הקילימה נג'רו (מבוטא קילימנג'רו) ואגם מניארה, שניהם בטנזניה. בינואר, עונת ה"גשמים קצרים" (Short Rains) בסרנגטי, כדאי לצפות בעדרי הגנו הרועים בפארק, חלקם (נכון לומר חלקן) מצפים ללידת עגלים. בתחילת ינואר ממלאים עדרי הגנו, ועמם בני לווייתם – הזברות, את המישורים האינסופיים של דרום הסרנגטי ואת השמורה הייחודית נגורו-נגורו, כשהם ניזונים מהעשב שצמח לאחר הגשמים. התדלדלות הגשמים לקראת סוף ינואר מפסיקה את צמיחת העשב הטרי ושולחת איתות לגנו לעשות כפי שעשו אבותיהם – לנדוד צפונה. עגלי הגנו שזה עתה נולדו, מסתגלים במהירות לחיי הנדודים וכיומיים-שלושה לאחר לידתם כבר מצליחים שלא לפגר אחר העדר השועט. האזורים של נ'דוטו ונא'אבי שבדרום הסרנגטי, מהווים אזורי תצפית מועדפים על התיירים הבאים לצפות בתופעה בעונה זו. מארגני טיולי ספארי ויזמים שונים מקימים מאהלים לתיירים ותשתית תיירות ארעית, אך מתופעלת היטב, צומחת בסרנגטי. עונת הנדידה בסרנגטי, מתחילה רשמית ביום ב' הראשון של ינואר בכל שנה ומסתיימת, עם סגירת הלודג'ים, בתחילת אפריל. אך חשוב לזכור שמדובר בבעלי-חיים. לוח השנה של הטבע גמיש יותר, ולכן התאריכים עלולים להשתנות מעט משנה לשנה.

רשמית, משתרע שטח הפארק הלאומי סרנגטי על פני 14,763 קמ"ר. אך שטח זה גולש ומתחבר לשטחים מבוקרים נוספים – השמורה המיוחדת נגורו-נגורו, שמורת מאסווה ואזורי שימור בלוליונדו, גרומטי ואיקורונגו המכסים בסך הכול שטח של כ-30,000 קמ"ר. המערכת האקולוגית (האקוסיסטם) של הסרנגטי היא מהעתיקות בעולם, האקלים, כמות המשקעים, הצמחייה ובעלי החיים כמעט ולא השתנו במיליון השנים האחרונות. הנדידה הגדולה היא תופעה ייחודית במערכת זו. הפארק מוגדר כאחד מהמפלטים החשובים לבעלי חיים שנותרו בעולם. למעלה משלושה מיליון בעלי חיים גדולים, חלקם אנדמיים לאזור (שאינם מצויים בשום מקום אחר), חיים יחד בסרנגטי והופכים את הפארק לחסר מתחרים, בכמות ובמבחר בעלי החיים שבו.

ריצ'רד ליקי, מנהל ה-Kenya Wildlife services ובנם של האנתרופולוגים הידועים לואיס ומארי ליקי, לא הסתיר את התלהבותו: "אין מקומות שאני מכיר שלהם חותם דרמטי כזה… בעבורי מייצגים מישורים אינסופיים אלה את היעד האולטימטיבי. אני מנסה למצוא מילים: מרהיב, מרתק, מדהים, יפהפה ויוצא מן הכלל." מישורי הסרנגטי הקדמוניים זוהו לראשונה ב-1913 על-ידי צייד אמריקני בשם ווייט, שיצא לספארי-ציד בדרומה של קניה. "צעדנו מיילים רבים על אדמה צרובה וחרוכה… אז ראיתי את העצים הירוקים של הנהר, המשכתי כמה מיילים נוספים ומצאתי את עצמי בגן עדן." בני המסאי, שבמשך אלפי שנים רעו את עדריהם במישורי עשב אלו, כבר גילו מזמן את הפלא. בשבילם היה זה "סירינגיטו" או בשפתם "המקום בו האדמה ממשיכה לנוע לנצח". כמו המערכת האקולוגית הקדומה, כך גם בני האדם הטביעו חותם קדום במקום – שרידים של יישוב עתיק, בן כשני מיליון שנה, התגלו בנקיק אולדובאי שבאזור. פלישת ההתיישבות האנושית של המסאי ושל קודמיהם שהיו פשוט האבות הקדמונים של אותו לינאז' אל תוך מישורי הסרנגטי נבלמה לאחר שנתגלה, כי באזורי החורש ישנם זבובי צ'ה-צ'ה העשויים לפגוע בבקר של בני המסאי, למרות שהזבוב אינו פוגע בחיות בר. כיום הפארק מוקף בשטחי חיץ מבוקרים, כדי לאפשר את המיזוג של חיי האדם עם שימור עולם החי העשיר. חלק מהתושבים שסביב הפארק חשים נפגעים כתוצאה מהעדפת צורכי החיות והתיירים על פני צורכיהם, וציד בלתי חוקי אינו תופעה בלתי מוכרת. כ-40,000 חיות ניצודות באופן בלתי חוקי מדי שנה, וממשלת טנזניה עושה מאמצים רבים כדי למנוע זאת, תוך הכרה בכך ששימור החיות תלוי בין היתר בריצוי בני האדם החיים באזור.

הגנו הם החוליה המרכזית בחידת המערכת האקולוגית הדרמטית של הסרנגטי. יחד עם הזברות והצבאים הם משלימים זה את זה בליחוך העשב. כל מין ניזון מחלקים אחרים של המרעה. מדי יום מדשנים הגנו את אדמת הסרנגטי בלמעלה מ-500 טון של גללים מהבילים, ומגדילים בכך את תנובת האדמה. הדישון, יחד עם ליחוך העשב, מעודדים את צמיחתו. בנדידתם, משמשים עדרי הגנו טרף בסיסי. דריסת העשב בעת מעבר העדרים מונעת שריפות בעונה היבשה, מה שמונע מהעצים לעלות באש וכך מתמשך המעגל האקולוגי של הסרנגטי כפי שהיה מיליוני שנים לפנים.

עדרי הענק של הגנו הם כעדר ללא רועה. למעט הקשר בין אם לעגל, אין לגנו קשרי משפחה או עדר ולא הייררכיה של עדר. העדר אינו תוצר של פעולה חברתית/קהילתית מכוונת אלא ערב-רב של פרטים שהושלכו יחד, בדומה מעט לקהל במשחק כדורגל או בקולנוע. הרכב העדר דינמי כמו גם גודלו – מה שמשבח גנטית את הישרדות הגנו, בשל החלופין התקופים. מספיק שגנו אחד יתחיל לנוע בבוקר ומיד ייצאו בעקבותיו עשרת אלפים פרטים נוספים. ואם "מנהיג" זה ייטרף על-ידי פנתר או קרוקודיל, מיד יימצא אחר שימשיך לשעוט קדימה וכולם אחריו בעקבות המים והמרעה. תכונה עדרית אך פונקציונלית להישרדות.

לגנו הממוצע סיכויים מעטים למות בשיבה טובה. כ-3,000 אריות וכ-7,000 צבועים וטורפים אחרים דואגים לדלל מקסימלית את "מפולת בשר הציד הנעה". הטורפים הגדולים אינם אלא משמרים את האיזון האקולוגי ורובם ממילא אינם נודדים יחד עם עדרי הגנו והזברה, בשל דפוסי חייהם. נכון שצבועים פיתחו דפוס של מסעות ציד ארוכי טווח בעקבות העדרים, אך בסך הכול ניתן להגדיר את הנדידה כסעודה חולפת (אך חוזרת) עבור הטורפים.

אחד המחזות הדרמטיים ביותר של הנדידה הגדולה הוא בעת חציית נהר מארה. הנהר מסמן את הגבול בין צפון הסרנגטי לשמורת מסאי מארה וכן את הגבול הבין-לאומי בין טנזניה לקניה. עם הגיעם, נאספים עדרי הגנו האינסופיים לגדת הנהר ומתכוננים לחצייתו בתוך ענני אבק נישאים. בתנועה בלתי פוסקת, ראש בהמה אחת נושק לזנב של אחרת, תוך שחיקת שפת הנהר ועקירת עצים וסלעים, גולש העדר אל תוך הנהר ומתחיל את החצייה. שאון ההיאבקות במים מלווה את המאבק הבלתי פוסק במערבולות של אלפי הגנו המגושמים. בדרך כלל, מכירות הבהמות את מקומות החצייה הרדודים והצליחה עוברת במינימום אבדות. אך לעתים מתבצעת החצייה גם במקומות מסוכנים. כך שבכל חצייה מתים מאות ואלפי גנו וזברות בטביעה. לפעמים החציה נעשית במקומות מסוכנים ואז יש יותר. גם הנהר משתנה משנה לשנה בשל הגשמים או היעדרם, תוך מאבק בנחשולי המים הגורפים. עוד רבים אחרים נופלים קרבן לקרוקודילים האורבים בסבלנות במים הרדודים. בשביל הקרוקודילים חציית העדרים היא סימן לתחילת הסעודה הגדולה מכולן, ואזורי חצייה רבים נצבעים באדום מדם הציד של הזוחלים הטורפים.

הנדידה הגדולה בסרנגטי עתיקה יותר מההיסטוריה האנושית. ממצאים של מאובנים ועצמות מאזור דרום הסרנגטי מצביעים על קיומם של גנו לפני למעלה משני מיליון שנה. במשך רבבות שנים נדדו הגנו בעקבות הגשמים ומיקמו עצמם בלב המערכת האקולוגית, בין אזורי המרעה לסוואנה של מישורי הסרנגטי. המים הם הכוח המרכזי כאן והגשמים קובעים את ההבדל שבין חיים למוות. כדי לשרוד חייבים הגנו לחפש את הגשם. כיצד הם עושים זאת, נותרה אחת החידות הגדולות של הסרנגטי. כבר בשנה הראשונה שלאחר לידתם זוכים עגלי הגנו הצעירים ל"סיור מודרך" בסרנגטי, בהדרכת אמם. ייתכן שהגנו המבוגרים יותר מחזיקים במוחם איזושהי ידיעה לגבי מסלול הנדידה, אולם חוקרים מצאו שהנדידה לא בהכרח תואמת את המסלול הקבוע אלא את מסלול המשקעים הרלוונטי לכל שנה. הגנו מסוגלים לזהות גשם המרוחק יותר מ50- ק"מ מהם. כיצד הם עושים זאת? האם על-ידי מעקב אחר הברקים באופק? או שמא הם מסוגלים להתביית על קולות הרעם? האם בכך שחוש הריח המפותח שלהם מסוגל לזהות אדמה רטובה? לסרנגטי עדיין יותר מדי שאלות ולנו, בני-האדם, פחות מדי תשובות.


Joomi - ����� ����� ���������� ���