03-7527777
לבירורים והזמנות
עמק קטמנדו - העמק הוא חלום!

עמק קטמנדו - העמק הוא חלום!

ב-1 ביוני 2001 נפלה מכה קשה ביותר על בית המלוכה הנֶפָּאלִי. הנסיך גְיָאנֵנְדְרָה, יורש העצר, עזב בזעם ובגילופין את סעודת הערב המשפחתית. לאחר כחצי שעה חזר לחדר כשהוא לבוש מדי צבא ומחזיק עוזי ואם-16. משנכנס לחדר האוכל שם ישבה משפחת המלוכה כולה פתח באש והרג את אביו ואימו (המלך בִּירֶנְדְרָה והמלכה אָיְישְוָורְיָה), את אחיו ואחותו וחמישה קרובי משפחה נוספים, בטרם ירה בעצמו והתאבד. הסיבה הרשמית להתקף הטירוף הייתה ויכוח עם אימו שנסב סביב רצונו להינשא לבחורה ממעמד נחות. הנתיחה שלאחר המוות גילתה בגופו אלכוהול, חשיש, קוקאין ומגוון חומרים פסיכו-אקטיביים.

אירוע הדמים סימן שפל חדש במעמדו של בית המלוכה. הדוד השנוא דִיפֶּנְדְרָה נטל את הכתר, אותו הפסיד סופית לפני כשנתיים במסגרת הסכם פיוס שנחתם עם המָאוֹאיסטים. אלו מנסים לשווא, מזה עשרות שנים, להוציא את נתיני הממלכה ההררית משיטה פיאודלית ימי-ביניימית, היישר אל הפוסט-מודרניזם של המאה ה-21.

נפאל הייתה ונותרה, למרות התהפוכות, ממלכה הררית קסומה השוכנת במרכז רכס ההִימָלָאיָה. כ-60 אחוזים משטחה בצפון הם הרריים ומהווים חלק מההימלאיה. במורדות הדרומיים שוכנים העמקים של המדרגה המרכזית, דוגמת עמק קטמנדו.בנפאל מצויות 8 מתוך 14 פסגות בעולם מעל 8,000 מ'. ההר הגבוה בעולם, הר אוורסט (8,848 מ') אף הוא בנפאל למרות שסין תובעת את חלקה בהר בשל היותו משיק לגבול עם טיבט. לא מכבר נחגג יובל לטיפוס המוצלח על האוורסט של הילארי הניו-זילנדי וטֶנְזִין נוֹרְגֵיי השֶרְפָּה. 10% מהמטפסים על אוורסט אינם זוכים לרדת מההר בחיים. ב-1924 קפא למוות על ההר המטפס ג'ורג' מאלורי שכנראה לא הגיע לפסגה. משפטו המפורסם Because it's there נאמר בתשובה לשאלת עיתונאי "מדוע אתה יוצא לטפס על ההר".

קטמנדו, בירת נפאל, מכילה בתוכה בעצם 2 ערים: קַסְטָמַנְדָאפּ - בירת צליינים עתיקה, שדומה ומעוכה בין 2 תרבויות ענק (טיבט מצפון והודו מדרום) מקושטת במקדשי לבנים אדומות מעוטרי גילופי עץ, שהיא בעת ובעונה אחת גם קטמנדו – שגיאה אורבאנית חסרת תכנון המקרקרת בייסורי גסיסה בין תנועה כאוטית בסמטאות צרות, קבצנים, קופים ואדי דיזל שאינם שוככים. העבר הימי-ביניימי של קטמנדו מתנגש תדיר עם מודרניזציה מוגזמת ומשולחת רסן.העיר שוכנת בעמק קטמנדו הקרוי על שמה. זהו עמק הימלאיי (בגובה ממוצע של 1,300 מ') טיפוסי למדרגה המרכזית של הרכס. מיקום העמק במפגש דרכי מסחר עתיקות החוצות את ההימלאיה (דרך המלח הטיבטית), הבטיח לתושבי ערי העמק שפע מסחר ופרנסה וזאת בנוסף לחקלאות הפורה של העמק הזוכה לגשמים ברוכים בעונת המונסון. המיקום בלב ההימלאיה גם הבטיח לקטמנדו עירוב גזעי, לשוני, דתי ותרבותי מרשים. הנֵוָוארִים, תושבי העמק, הם עירוב גזעי בין עמים הודו-אָרִים וגזעים טיבטים. שפתם טיבֵּטוֹ-בּוּרְמֵנִית במקורותיה אך מוצאם האתני של הנווארים אינו ברור בשל מפגש הגזעים והתרבויות בעמק.

במאה ה-12 משתלטת שושלת "מָאלָּה" המקומית על העמק ומייסדת את קָאנְטִיפּוּר כבירתה. שמה של קאנטיפור ישונה בעתיד לקטמנדו על שם מקדש העץ העתיק במרכז העיר – קסטמנדאפ. אי-יציבות שלטונם גורמת לחלוקת הממלכה ל-3 נסיכויות קטנות ב-3 ערי העמק: קטמנדו, בְּהַקְטַפּוּר ופָּטָאן. 3 הממלכות תשרודנה כ-250 שנה נוספות למרות חוסר היגיון כלכלי (מיסוי מיותר מול אזור סחר חופשי בעבר) והקזת דם הדדית בלתי פוסקת במלחמות וסכסוכי שליטה.יחד עם זאת נחשבת תקופה זו לתחייה תרבותית בהיסטוריה של העמק. משקעים של תרבות בְּרָהְמִינִית מהודו מתערבבים להם ביחד עם השפעות בודהיסטיות-מָהָאיָינְיוֹת מטיבט. הסינתזה התרבותית הנווארית מתחילה לפעול. מקדשים רבים נבנים וכיכרות הדַרְבָּאר מתעצבות סביב ארמונות המלוכה. חלה התפתחות באומנויות השונות – גילוף בעץ, פיסול, ציורים (כולל ציורי טַנְגְקָה טיבטיים).

גם תרבות הטיולים, הטְרֶקים וטיפוס ההרים שכבשה את נפאל בסערה מאז נפתחה לזרים בסוף שנות ה-50, מוסיפה לקטמנדו ניחוח מיוחד. הוסיפו לזה את חוקיות עישון ה"גַנְגָ'ה"-מריחואנה הימלאיית, שעישונה הותר בפומבי עד 1975, ותקבלו יעד תיירות הרים, הרפתקה, תרבות ואף אקסטרים, מהיפים בעולם. משלחות טיפוס יוצאות וחוזרות, ביטויים כגון קַנְצֵ'נְג'וּנְגָה, רָאוּנְד-אָנַאפּוּרְנָה ואוורסט בֵּייס-קֶמְפּ נזרקים בחלל חנויות ציוד ההרים, וחוויות מוחלפות תדיר סביב כל שולחן בבתי הקפה הקטנים של טָאמֶל – אזור המטיילים במרכז העיר.
מה לעשות ביום

כיכר דַרְבָּאר וארמון הקוּמָארִי. אחת המסורות הנוואריות השנויות במחלוקת כרוכה בקוּמָארִי דֵוִוי – הלא היא האלה החיה. מדי כמה שנים נבחרת למשרה ילדה מקרב קהילה של חרשי זהב. גילה אינו עולה על חמש בעת בחירתה והבחירה כרוכה במבחנים קשים, חלקם מזעזעים, הכוללים כניסה לחדר מעושן מלא ראשי בופאלו כרותים ומדממים כשברקע מפזזים כוהנים עוטי מסיכות מפחידות. הילדה האמיצה נשארת בתפקידה עד הגירה דם בפעם הראשונה – בדרך כלל עד מחזורה החודשי הראשון. לאחר פרישתה תתקשה למצוא חתן בשל מסורת בעמק הכורכת נישואין לאקס-קומארי עם אי-אילו מרעין בישין. מספר פעמים בשנה יוצאת הקומארי מארמונה האפל, Kumari Bahal, ונגלית לעיניי תושבי העיר בתהלוכות רבות רושם, אז ניתן גם לצלמה. הארמון היפה משתלב בשאר מבני הלבנים האדומות עם החלונות והדלתות עטויי פיתוחי העץ של ככר דרבאר, היא הככר המלכותית שבמרכז העיר. ניתן להיכנס לחצר ארמונה ובדרך כלל, תמורת תרומה צנועה, תוציא הקומארי את פניה המאופרים לעייפה מהחלון – אסור לצלם! כדאי להמשיך את הסיור לכיכר המלכותית, על שלל מקדשיה דמויי-הפגודה ועטויי גגות מוזהבים. ממבנה הקסטמנדאפ, דרך מקדש שִיוָוא ופָּרְוָוטִי הניבטים מהחלון בזוגיות אידילית, דרך חלונות השנהב המפותחים וקורות התמיכה של גגות המקדשים המעוטרים גילופי עץ ארוטיים, וכלה במקדש טָאלֵג'וּ המאיים בו שוכנת דמותה צמאת הדם של טאלג'ו, האלה הפטרונית של העיר והעמק.

בְּהַקְטַפּוּר וחצר הכדרים. בתוך העמק, מרחק קצר מזרחית לקטמנדו, שוכנת בהקטפור, היא בַּגְדָאוֹן, היפה בערי העמק. הנכנס רגלית לעיר דומה שפסע כמה מאות שנים במורד ההיסטוריה. נשים חשופות חזה סורקות שערותיהן הארוכות בשמן קוקוס, כדרים מסובבים את האובניים ואצבעותיהם המיומנות לשות את החומר, תזמורת מקומית מובילה תהלוכה לאחד ממקדשי העיר לחגוג טקס התבגרות של נערה שהגיעה לפרקה. בהקטפור משמרת את אותו ניחוח של עיר-חקלאית עתיקה, כיום גם כזו הפותחת עצמה לתיירות. בין עשרות בתי הקפה הקטנים שבעיר ראוי לציין את נְיָאטַפּוֹלָה קפה בכיכר ניאטפולה הצופה אל מקדש מרשים דמוי פגודה הנושא את אותו שם. רצוי להקדיש יום לסיור בעיר, לבקר בחלונות הטווסים המהווים שיא באמנות העץ הנווארית של תושבי העמק, לסייר בככר דרבאר המלכותית ובארמון מלכי בהקטפור הסמוך, ובעיקר להקדיש זמן (וזיכרון של תמונות) ליומיום הארכאי של העיירה הציורית. כל עיקול בכביש פותח מראות חדשים ומרהיבים, כל דלת עטוית פיתוחי עץ מרשימים מוליכה לחצר פנימית בה מתייבש האורז לפני הדיש (תלוי בעונה כמובן – עונת הדיש מתחילה מספטמבר) וכל מקדש מייצג את הסינתזה הנווארית, עירוב התחומים בין הינדואיזם הודי, בודהיזם טיבטי (לָמָאִיסְטִי) וטַנְטְרִיזם אזוטרי.

דָקְשִין קָאלִי - כשהאלה צמאה לדם. בין המסורות ההודיות הנפוצות בעמק קטמנדו נמצא גם הפולחן לאלה קָאלִי (השחורה) – זו שאינה יודעת רחם וצמאה תדיר לדם קרבנות. מסורת זו שעוּדנה בהודו, מתקיימת עדיין בקצה הדרומי של העמק, עת נאספים מדי שלישי ושבת אלפים מתושבי העמק לחלוק כבוד לאלה במקדש דקשין-קאלי (קאלי הדרומית) השוכן בלב ערוץ נחל. פעמיים בשבוע נוהרים ההמונים למקדש כשהם עמוסים בכל טוב לאלה, לרבות קרבנות חיים – תרנגולות ועיזים בעיקר. את בעלי החיים ימסרו לפּוּגָ'ארִי האוחז במאכולת, אשר יקרב את סכינו לחיה ובאבחה אחת ישסף את גרונה ויתיז את הדם על פסלה של קאלי. לאחר ש"נהנתה" האלה מתמצית הקרבן תוחזר החיה המבותרת למשפחה אשר תגישה לפינת הבישול. לאחר הקרבנות מתחיל שלב הפיקניק. מאות משפחות מתפרסות ביער, בעיקר בימי שבת, לחגוג ביחד את המנחה לאלה. לא לבעלי קיבה חלשה! 

מה לעשות בלילה

ארוחת ערב נווארית ומופע תרבות ב"דְוָוארִיקָא'ס". בלבה של קטמנדו, בסמוך לנהר הבַּגְמָטִי החוצה את העיר, מרחק שאיפה מגְהָאטות שריפת גופות המתים של פָּשוּפָּטִינָאט, שוכן מבנה נווארי מסורתי, שוב לבנים אדומות ומסגרות עץ מפותחות סביב פתחי הבית, המהווה משכן למלון "דוואריקא'ס", המיוחד מבין מלונות הבוטיק של העיר. מקים המלון ובעל החזון דְוָוארִיקָה שְרֶסְטָה, בעצמו בן לאריסטוקרטיה נווארית, החל לפני כ-30 שנה בהקמת המלון, המהווה בית ייחודי לאמנים נווארים, כדרים, חרשי עץ, בנאים אומנים, טבחים מסורתיים, ציירי טנגקה ובעלי אמנויות מקומיות אחרים, כולם מקבלים שכר מהמלון על החייאת אומנותם הגוועת לנוכח המודרניזציה. הדוגמה של שרסטה נלמדת כיום בסמינרים על תיירות בחותם-נמוך המעודדת יצירה מקומית והחייאת מסורות. המלון טובל באלגנטיות מהולה באומנות המקומית. כל פרט חושב בזהירות עד למנורות השמן המקומיות המאירות את שבילי החצרות הפנימיות של המלון בלילה. בערבים פותח המלון את מסעדתו היפהפייה לארוחות נוואריות מסורתיות, הכוללות בשר ציד (בדרך כלל חזיר בר או צבי) וכמובן את השילוב הנווארי הנצחי של דָאל-בְּהָאט-טַרְקָרִי (תבשיל עדשים עם אורז לבן וירקות). כל זה מלווה בכמויות נאות של רָקְשִי-יין אורז מקומי הנשתה מגביעי חרס חד-פעמיים. ברקע מנגנים טובי הנגנים ומרקדים המוכשרים שברקדנים והרקדניות המעירים לחיים מסורת שנדמה ונעלמת מיום ליום בעיר המפויחת.

ערב במסעדות הטָאמֶל ובבתי הקזינו. אזור טאמל לא היה הראשון בקטמנדו להיפתח לתיירות למרות שכיום הוא המֶכָּה הבלתי-מעורערת של תרמילאים מכל העולם. קדם לו רחוב בָּסַנְטְפּוּר הידוע יותר בכינויו "פְרִיק סְטְרִיט" על שם עשרות ההיפים עריקי וייטנאם שהפכו את קטמנדו לבירת הקיץ של תנועת ילדי הפרחים בשנות ה-70. גוֹאָה שבהודו הייתה בירת החורף ובין 2 המרכזים נהגו קומונות שלמות בהן-נקראים-הילדים-על-שם-האבא... חֵבְרֵה, לנוע בשיירות של משאיות טָאטָא הודיות שזכו לכינוי צַ'פָּאטִי-אקספרס על שם הפיתה ההודית השטוחה. קטמנדו הייתה אז למרכז זרוקים חשוב בשל חוקיות המריחואנה (גואה בשל האלכוהול הזול) ופריק סטריט היה הלב. בינתיים התברגנו ילדי הפרחים וכיום הם מחפשים את האוכל האורגני המקרו-ביוטי שלהם במסעדות המשובחות של טאמל שנולדו לשרת אוכלוסייה אנינה יותר. התקופה האחרונה הייתה קשה על מרבית המסעדות (ירידה בתיירות בשל מצב פוליטי שביר) אולם עדיין ניתן להצביע על לה-בִּיסְטְרוֹ, קֵיי סִי'ז ורָאם-דוּדְל כעל המוסדות הקולינריים הותיקים והמובילים של טאמל. את האומצות העסיסיות מכינים בקטמנדו מ"בָּאף", בשר בופאלו, בשונה מ"בִּיף", בשר הבקר האסור לאכילה בנפאל בשל קדושת הפרה. בסיום הארוחה הטובה ניתן לעבור לבתי הקזינו של המלונות הגדולים, בראשם הקזינו הגדול ביותר בסוֹאלְטִי אוֹבֵּרוֹי, והיוקרתי ביותר במלון יָאק-אנד-יֵטִי. בכולם מורכב הנוף האנושי ברובו מהודים עשירים ושיכורים הבאים להלבין את כספיהם השחורים (בהודו אסורים הימורים) ולהשתכר עד-דלא-ידע.

שירת זקנים בקַסְטָמַנְדָאפּ. מבנה הקסטמנדאפ, על שמו קרויה העיר, שימש בעבר כאכסניית לצליינים. המבנה מהמאה ה-15 מצוי באחת מכיכרות המשנה היוצאות מכיכר דרבאר. על פי המסורת נעשה שימוש בבנייתו בעץ "סָאל" (סוג של שיטה) אחד בודד. זה היה צריך להיות עץ סאל גדול במיוחד. קטמנדו אינה עיר עם חיי לילה סוערים במיוחד. בעבר הייתה העיר נסגרת רשמית ב-10 בלילה בצו מלכותי. אבל מלכים נופלים וממשלות מושחתות משנות את המציאות. חיי הלילה של העיר נמשכים כיום מאחורי דלתות הברים החצי-סגורות ונהגי הריקשות מחכים לאחרוני השיכורים המתנדנדים ונושפים לתוך ידיהם לחממן. בשעות האלה מתעורר מבנה הקסטמנדאפ לחיים עת מגיעים, מדי ערב, חבורות של זקנים נווארים הנאספים במבנה, כמו שנהגו אבות אבותיהם, לשיר המנוני קודש לאלה טאלג'ו ושירי רועים נפאליים ולספר בדיחות וחידודי לשון לצלילי הרמוניום וסָרַאנְגִי – סוג של כינור הררי נפאלי. לעיתים נישאת דרשה על ידי בָהוּן, כהן נושא מגבעת נווארית צבעונית ועטוי פשמינה צחורה. ייתכן ומדובר רק בחבורת קשישים המתקשים להירדם בלילות, ואולי מדובר בכוחה של מסורת לשרוד, כנגד כל הסיכויים, את גלי המודרניזציה-גלובליזציה-פוליטיזציה-כלכליזציה ולהישאר כעת ולנצח, קטמנדו.


Joomi - ����� ����� ���������� ���