03-7527777
לבירורים והזמנות
פסטיבל הדאסהרה בכלכותה – התגלותה של האלה

פסטיבל הדאסהרה בכלכותה – התגלותה של האלה

בפרוס אוקטובר גומעת תת היבשת ההודית את טיפות המונסון האחרונות. אניצי האורז המוריקים מבצבצים מהבריכות הבוציות והרי ההימלאיה מודגשים ע"י השמיים הכחולים. זה הזמן לשים פעמינו לאחד הגדולים בפסטיבלי העולם. ברחבי תת היבשת נחוג פסטיבל הדאסהרה (Dussehra) בעשרה ימים של הכנות, התכנסויות, התחברויות שכונתיות והתרגשות רבה. מרבית ההינדו'ס חוגגים את ניצחון ראמה, גיבור האפוס "רמאיאנה", על רבאנה, מלך הדמונים (דמון – שד מיתולוגי), שחטף את אהובתו. סיפור הרמאיאנה התפשט מהודו לרחבי דר' מז' אסיה, שם מוצאים אותו, בגלגולים שונים, שזור באתוס התרבותי של עמי האזור.במהלך 10 ימי החג, מתארגנים ה"ועדים" בשכונות השונות ובקבוצות החברתיות בעיר. הם אוספים תרומות לחג ומתחילים בהקמת פסלים שכונתיים של האלה לקראת המסע הגדול אל נהר ההוגלי (Hooghly) החוצה את העיר. המסע ייערך ביום השיא של החג, יומו האחרון. הפסלים, העשויים חימר, מקושטים על ידי הקבוצות השונות במחלצות משי עטורי ברוקאד, תכשיטים, צבעים המקנים לפסל גוון כמעט אנושי וקישוטים דוגמת צלב הקרס והכוכב המשושה (מגן דוד). כל קבוצה גאה ב"קאלי" שלה. גאווה זו מתבטאת בערב האחרון של החג עת נלקחים כל הפסלים, גם מהעיר וגם מהאזורים החקלאיים הסמוכים, בתהלוכת ענק הנמשכת כל הלילה, אל עבר נהר ההוגלי. בתהלוכה זו משתתפים למעלה מ2- מיליון איש המחולקים לקבוצות שונות על פי שכונות, כפרים ושיוך קסטאי-מעמדי. כל הקבוצות רוקדות ושרות בדרך שירי הלל לאלה. השיכורים שרים בפיזור שירים לא קוהרנטיים והפיכחים מסודרים יותר ושרים ביחד (לרוב אף את אותו השיר). כדאי לצפות בקבוצות בלילה הקודם ליום השיא של החג באזור מקדש קאלי החשוב בקאלי-גאט, לגדת הנהר.בימים הקודמים ליום השיא ניתן להבחין בפעילויות החג בשכונות המגורים השונות. בשל גודלה של העיר ופיזורה ניתן ומומלץ להיעזר במדריך מקומי (עדיף דרך משרד נסיעות מורשה) על מנת לבקר בשכונות ולצפות בהכנות. אם תיקחו אתכם מדריך נחמד (וחלק ניכר מתושבי כלכותה הם כאלו), רב הסיכוי שהיא או הוא ייקחו אתכם למשפחתם ולקהילה שלהם להשתתף בשמחה הגדולה. בגדי החג מוצאים מהשידות והארגזים ונשלחים לניקוי אצל הדהובי'ס – בני כת הכובסים בעיר. טקסים לאלה נערכים בכל קרן רחוב ופסליה המקושטים מעטרים את אזורי המגורים. חנויות הממתקים מתמלאות שלל צורות וצבעים של מיני מתיקה, מטוגנים, אפויים, מבושלים או סתם מסוכרים – כולם צפים בתערובת מי ורדים ודבש. כדאי להתבונן גם בכדרים העוסקים בבניית פסלי האלה. אט אט הם לשים את כמויות החומר לכדי צורה אנושית (או על אנושית) ויוצקים חיים אל תוך פסלי הענק. הפסלים, המגיעים לכדי 6-7 מ' גובה (תלוי בכיסו של המזמין), נעשים בכמה חתיכות, על מנת לאפשר שריפה בתנור, ומחוברים יחדיו לאחר השריפה.כשיוצאים לטייל, כדאי "לארוז" תמיד מידה רבה של פתיחות לסביבה ורצון אמיתי להכיר את האחר. אך גם אם תשכחו "לארוז" זאת, קשה להתעלם מכך שמשהו קורה, משהו באוויר. פרחים לבנים ואדומים ריחניים נשזרים ונמכרים בכל פינת רחוב. אדום הוא צבעה של האלה – קאלי. גם הקישוטים התלויים על הבתים אדומים. יותר חיוכים החושפים שיניים לבנות נגלים ברחוב. ברבעים הצפופים ובמשכנות העוני המטים ליפול ניכרת אווירה של חג. הילדים נראים מצוחצחים יותר על אף עליבות הסמטאות המשמשות להם מגרשי משחקים.כלכותה עוטה חגהימים הם ימי הדאסהרה, הפסטיבל הדתי החשוב ביותר לבני דת ההינדו במחזור הדתי השנתי בעיר. כאן זהו חגה של האלה קאלי "השחורה". קאלי התובעת קורבנות חיים ודם כדי לפייסה. קאלי שרק היא מסוגלת להציל את האנושות מחורבן איום בידי דמון. קאלי מטיבה עם מאמיניה, אך מסוגלת גם להיות איומה ומטילת אימה. היא ההתגלמות הנוראית ביותר של ה"שאקטי", אותה אנרגיה נשית המשלימה את כוחם של האלים הזכריים בדת ההינדו. מאמיניה ברחבי תת היבשת מקריבים לה עדיין קורבנות חיים. לא, לא בני אדם. בד"כ אלו בעלי חיים כתרנגולות, עזים ולעתים נדירות גם בופלו שלם. קאלי "הומצאה" והופנמה אל תוך המיתולוגיה הפאן-הינדואית הסבוכה רק כאשר עמדו האלים לנוכח דמון שלא ניתן להתגבר עליו ועל מעשיו באמצעים קונבנציונליים. בכל פעם שנפלה טיפה מדמו על הרצפה נולד דמון חדש, מעין גרסה הינדואית להידרה היוונית, כך שאפילו "דורגה" בעלת רבבות הזרועות האוחזות בחרב לא יכלה לו. קאלי הייתה הנשק הלא-קונבנציונלי שהפעילו האלים כנגדו, כשלשונה האדומה מדם קורבנות משתרבבת מפיה ותובעת עוד ועוד דם. בלשונה היא אספה את טיפות הדם שניתזו מחרבותיה של דורגה ומנעה מהדם לגעת באדמה.אלה בלתי קונבנציונלית לעיר בלתי שגרתיתקאלי היא האלה הפטרונית של כלכותה, מהגדולות והמורכבות בערי הודו. שמה הפך לנרדף עם דלות אין קץ, עוני חריף, מגיפות משתוללות וקבצנים שוכני מדרכות. אך שמה של כלכותה נאמר בנשימה אחת גם עם שירתו של טאגור, יליד העיר ועם סרטיו של הוירטואוז ההודי סטיאג'יט ראי. רחובות העיר מלאים בתי קפה בהם שורצים אינטלקטואלים מרקסיסטים דלי אמצעים ומחליפים דעות קולניות אודות המהפכה העתידה לבוא. אך כלכותה שימשה גם כמעוז הרפורמות בהינדואיזם בשלהי המאה ה19-, עת קמו רפורמיסטים כויווקאנאנדה וראמהקרישנה וחשפו את דת ההינדו למערב. עיר של ניגודים חריפים שהישרדותה, מהקמתה במאה ה17-, מהווה נס אורבני בן זמננו. די לעמוד לנוכח גשר האוורה (Howrah), מעל נהר ההוגלי החום, ולצפות ברבבות כלי הרכב, משאיות עמוסות לעייפה, ריקשות קורסות ממטענן האנושי, סבלים קשי יום הדוחפים עגלות עץ מגושמות וים האנשים הצולחים את דרכם מעבר לגשר התלוי. זה מגיב בנדנודים וחריקות הסופרות את השעות שנותרו בטרם ישובו קורות הפלדה וגושי האספלט אל תוך הנהר.כלכותה אינה עיר עתיקה. ראשיתה בראשית ימי הקולוניאליזם הבריטי בהודו. ב1696-החליטו קומץ סוחרים בריטים בראשותו של ג'וב צ'רנוק, מייסד העיר, לעקור מתחנת המסחר שפתחו תחת חסותה של "חברת הודו המזרחית" הבריטית, כ38- ק"מ במעלה נהר ההוגלי, ולייסד תחנת מסחר חדשה לגדות הנהר. את ביתם נטו בסמוך לכפר מוכה מחלות שנקרא קאליקתא או "קאלי גאת" – המקום לגדת הנהר בו נערך פולחן לקאלי. ההיסטוריה הקצרה של העיר רצופה מאורעות אפלים. בבריטניה עוד מלמדים בבתיה"ס אודות מאורע "החור השחור של כלכותה" המתייחס לאנגלים שלא הספיקו לברוח מגיסותיו הקרבים של סוראג' או-דאוולה ונכלאו בלילה במרתף אפל ללא אוויר. בבוקרו של אותו לילה ב1756- נתגלו גופותיהם של האנגלים, על נשותיהם וטפם, שנחנקו במשך הלילה. רק 23 שרדו מתוך 146 איש שהיו נעולים במרתף. שנה מאוחר יותר הביס קלייב הבריטי את סוראג' או-דאולה בקרב פלאסי וביסס בכך את שליטת בריטניה בבנגאל. תור הזהב של העיר החל ולאחר תנופת בניה אדירה שהותירה את המונומנטים הגדולים של העיר, הוכרזה כלכותה כבירת השלטון הבריטי בהודו. הנשפים המהודרים, ארוחות הערב הפומפוזיות, מרוצי הסוסים העליזים והרחובות הויקטוריאניים הפכו את כלכותה לבירת המזרח התוססת שהתחרתה רק עם לונדון במה שהיה לה להציע. כמו ערים קולוניאליות רבות באסיה, החלה כלכותה לשקוע עת העתיקו הבריטים את בירתם לניו דלהי ב1911-, בין היתר בעקבות פריחת הלאומיות ההודית בכלכותה.אתרים נוספים בכלכותההדאסהרה הסתיימה. שרידי הפסלים עוד צפים על מי הנהר לאחר שהושלכו לשם כל הלילה. כמה המלצות נוספות לביקורים/סיורים בעיר:המרכז הקולוניאלי ב – BBD Bagh: שורת בנייני שלטון קולוניאליים בסגנון בנייה גותי סביב הכיכר המרכזית של העיר המכונה בי. בי. די. באג (ע"ש 3 תושבי העיר שהוצאו להורג ע"י הבריטים בשלהי מלה"ע ה2- על השתייכותם ל"צבא ההודי הלאומי" שלחם בחסות היפנים). בעבר נקראה הכיכר דלהאוזי סקוויר ע"ש לורד דלהאוזי שהיה אחד משליטי הודו הראשונים מטעם אנגליה. בקצה הצפוני של הכיכר "בניין הכותבים" שם שכן מרכז העצבים של האימפריה הבריטית בהודו. שם ישבו אלפי פקידים (כותבים כפי שנקראו במאה ה18-) והבריגו עוד בורג קטן במכונה האימתנית שהייתה האימפריה הבריטית. שם גם מקור חיבתם של ההודים למילוי כל טופס בחמישה עותקים לפחות, כשביניהם מבצבץ ניר קופי מסמורטט. בסמוך שוכן בניין הדואר שנבנה על חורבותיו של פורט ויליאם – המבצר הבריטי של העיר, שם התרחש מאורע "החור השחור של כלכותה".מקדש קאלי בקאלי גאת: כ-2 ק"מ דרומית לכיכר דלהאוזי לגדת נהר הוגלי (מומלץ לקחת מונית). המקדש הנוכחי החדש בנוי על שרידי המקדשים הקודמים במקום החוזרים אחורה למעלה מ500- שנה. לפי המסורת ההינדואית בותק גופה של פרוואטי, בת לוויתו של שיווא, לאחר מותה. שרידי גופה פוזרו ברחבי תת היבשת ואחת מאצבעותיה מצאה את דרכה לכאן. סיפור זה הופך את המקדש לאתר עלייה לרגל פאן-הודי ולא רק מקומי. במקדש עוד מתקיימים מדי פעם טקסי הקרבת קורבנות חיים (עזים ותרנגולות). אם כמחווה של פיוס לאלה ואם על רקע תרומה גבוהה במיוחד שניתנה לכוהנים. רוב עולי הרגל מעדיפים מנחה צנועה יותר לאלה בדמות של אגוזי קוקוס, פרחים ומיני מאכל. תיירים יכולים להיכנס למקדש אך מתבקשים להסיר נעליהם בכניסה. כמו כן אסורה הכנסת דברי עור (נעליים, חגורות, ארנקים) למקדש.המיסיון של האם תרזה: סמוך למקדש קאלי (מרחק הליכה רגלית קלה) שוכן המיסיון המקורי של זוכת פרס נובל לשלום, האם תרזה, שהלכה לעולמה לפני מספר שנים, אך מפעליה עודם פורחים. האם תרזה, נזירה ממוצא מקדוני, הגיעה לכלכותה בשנות ה60- כשאנשים עוד מתו ברחובות מרעב ומחלות (מחזה נדיר ביותר כיום), ושמה כמטרה לאפשר לגוססים למות בכבוד. משימה לא קלה בעיר כה אכזרית. כך פתחה את המיסיון הראשון אליו הצטרף בי"ח למצורעים ומכאן ההמשך היה רק קדימה. כיום משובצים המיסיונים על שמה ברחבי תת היבשת ובמקומות רבים באסיה ואפריקה. ניתן לבקר במיסיון (לבקש להיכנס בנימוס – זה אינו אתר תיירות) והמעונינים יכולים אף להתנדב לסייע, אם בתרומה ואם בעבודה במרכז.גשר האורה: הגשר היחיד המקשר את כלכותה עם האורה (Howrah) – העיר הסמוכה מצדו השני של נהר ההוגלי, שם גם תחנת הרכבת הגדולה של העיר. לפני שנבנה הגשר ב1943- חוברו שתי הערים באמצעות גשר דוברות. ויכוח נתגלה בבניית הגשר סביב בעיות סחף העלולות להיווצר בשל העמודים התומכים, וכך הוחלט לבנות במקום גשר תלוי לאורך 450 מ'. הגשר העמוס לעייפה נשמע לפעמים כחורק תחת העומס הבלתי פוסק המופעל עליו. לעתים נדמה שהוא מתמוטט אולם הוא נמצא תחת בקרה הנדסית קפדנית. אל הגשר ניתן להגיע במונית. מומלץ לחצות את הגשר הסואן ברגל (כמעט שעה) ולשוב בסירות מעבורת הממשיכות לפעול תחת הגשר לנוחות הולכי הרגל.חגיגות דאסהרה נוספות בהודוהדאסהרה היא פסטיבל פאן-הודי הנחוג ברחבי תת היבשת. וריאציות מקומיות משנות את אופי הפסטיבל מאזור לאזור. ההבדלים הם דינמיים ומשתנים כל הזמן. ורנסי, העיר הקדושה לגדת הגנגס, "אימצה" לאחרונה את הגרסה הבנגלית של כלכותה ואף שם ניתן לחגוג את הדאסהרה כ"דורגה פוג'ה" בשנים האחרונות. שני מקומות מעניינים במיוחד הם מייסור (Mysore) שבדר' הודו ועמק קולו (Kullu Valley) בהימלאיה, שם מכונה החג פסטיבל האלים.דאסהרה במייסור: כשהוא חולש על העיר, ניצב ברוב הדר ופאר הארמון הבנוי בסגנון אינדו-סרצני של המהראג'ה – שליטה של מייסור. מהחביבות שבערי הודו, מייסור שוכנת בגובה של מעל 700 מ' מעל פני הים במדינת קרנטקה שבדרום הודו ונהנית מאוויר קריר (במונחים הודים) ויבש מרבית ימות השנה. זוהי עיר הקטורת ועץ הסנדל. כאן מייצרים את מרבית הקטורת המגיעה מהודו וריח הפצ'ולי, צ'מלי והסנדל מציפים את רחובות העיר וסמטאותיה. כחלק ממדינה נסיכותית, מייסור לא נשלטה ע"י הבריטים שהעדיפו לכרות בריתות עם מאות הנסיכויות בתת היבשת. רק ב-1947, עם הכרזת הודו על עצמאותה, הצטרפה מייסור לאיחוד ההודי. אולם המהראג'ה ממשיך לנהל את חיי הטקס של העיר וכחלק מהם "ניכסו" שליטי העיר את הדאסהרה והפכוה לפסטיבל מקומי החוגג את הוד בית המלוכה והדרו. בימי החג מואר הארמון בערבים בשלל מנורות צבעוניות המשוות למקום צורה של שילוב בין מגדל אייפל במילניום ודיסנילנד. ברחובות הרחבים המובילים לארמון מפזזות תהלוכות ענק מדי ערב בימי החג. מומלץ לצפות בתהלוכות באזור הארמון והמדשאות שבחזיתו. התהלוכות מכילות תזמורות המנגנות ממוזיקה מקומית, דרך ג'ז וכלה במארשים צבאיים פומפוזיים כיאה למהראג'ה. בערב השיא של הפסטיבל מתקיימת תהלוכה ענקית מהארמון הכוללת עשרות פילים מקושטים כשלפניהם נושאי הלפידים, הנגנים, המזמרים ואף משמר הכבוד (המדולדל משהו) של המהראג'ה כשהוא רכוב על סוסים. עשרות "רפסודות" של תהלוכה נושאים את צלמי האלים כשאלו מקושטים, צבועים, לבושי מחלצות פאר ומכוסי פרחים. מומלץ להישאר בעיר המקסימה מספר ימים נוספים ולבקר בשוק הפרחים והירקות הססגוני ובגבעת צ'אמונדי המתנשאת מעל העיר.פסטיבל האלים בקולו: נהר הביאס (beas), מיובליו של נהר האינדוס האדיר, חותר ברכס ההימלאיה המרכזי דרך עמק מוריק מוקף פסגות עלומות המתנשאות למעל 7,000 מ'. זהו עמק קולו הפרוס מדרום לצפון, כשבדרומו, באזור מנדי, הוא מתחיל בגובה 700 מ' מעל פני הים ומסתיים בצפונו, במעבר רוטנג בגובה של מעל 4,000 מ'. במרכז העמק התלול שוכנת בירתו, קולו, על שמה נקרא העמק. בהיעדר רכבות ניתן להגיע לקולו בשעות רבות של נסיעה מדלהי או במטוסים קטנים הנוחתים על המסלול הקצר. תושבי העמק החביבים חיו דורות רבים בצל הגוש האנושי-תרבותי של הודו הגדולה מדרומם ואף אימצו את דת ההינדו. אך כיאה ליושבי הרים מבודדים, השוכנים בנוף דרמטי, התפתחו במקום מסורות מקומיות רבות. חלקן שולבו ב"מיינסטרים" ההינדואי וחלקן נותרו מסורות מקומיות שתמציתן הקדשה והאלהה (דאיפיקציה – הפיכה לאל) של איתני הטבע, עצים, הרים, אבנים ועצמים נוספים. מסורות אנימיסטיות אלה שהתפתחו בכפרי העמק והרכסים מסביב, מכתיבות דאסהרה אחרת לחלוטין ממה שהכרנו. למרות שתושבי העמק אינם מכחישים כי הפסטיבל נחוג לזכר ניצחונו של ראמה, הם מסמלים את הניצחון רק באמצעות שרפת ערמת עצים קטנה ביום האחרון לגדת נהר הביאס. בשאר ימי הפסטיבל "עולים לרגל" האלים השונים מהמקדשים הפזורים בכפרי העמק אל האל המרכזי, ראגונאט (Raghunath), שמשכנו במקדש בקולו. בראש התהלוכות היוצאות מהכפרים השונים, דמותה של הדימבה (Hadimba), האלה המרכזית של מנאלי (Manali) ששימשה גם כאלה פטרונית של המהראג'ות של עמק קולו. הדימבה הייתה בעבר רוח יער אנימיסטית, אולם הגורל זימן לה, על פי המסורת, מפגש בלתי מתוכנן עם בימה, אחד מחמשת האחים גיבורי ה"מהאבהרטה" – האפוס החשוב בהינדואיזם (ר' מסגרת). הדימבה "אוהבת" מהירות ומסעה למקדש ראגונאט בקולו מתבצע במהירות יתרה על עגלה כבדה עשויה עץ מלא, שמאות אנשים נדרשים למשכה לאורך 40 הק"מ לקולו. בה בעת יוצאים אלים אחרים מכפרי העמק ומובלים אף הם בעגלות עץ דומות, ובתהלוכות ענק, לעבר קולו. עם הגעת כל האלים, כולל העגלה הנושאת את האבן של האל ג'מלו, מהחשובים באלי העמק, אל מקדש ראגונאט, מתבצעים במקום טקסים מורכבים וכל העיר הופכת לקרנבל אחד גדול הפועל 24 שעות ביממה למשך ימי החג. בסיום החג מובלים האלים חזרה לכפרים מהם באו, שם יישבו בשקט וימתינו ל"טיול השנתי" הבא. מומלץ להישאר בעמק קולו ימים נוספים, אותם כדאי לבלות במנאלי שבמעלה העמק ובואשיסט הסמוכה לה. כן כדאי לבקר בעמק פרוואטי המתפצל מזרחה מעמק קולו ובעיירה מניקאראן שבקצה עמק פרוואטי.


Joomi - ����� ����� ���������� ���